זה יצא לו מבפנים…

הוא לא תיכנן את זה…

אפילו עקפו אותו מימין…

אבל זה מאוד חרה לו..

במי מדובר?

הבה ונראה:

בפרשת השבוע בפרק ברכות יצחק לבניו אומרת התורה הקדושה(כז,לח): "ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשו קולו ויבך".

עשו בוכה, על שלא זכה לקבל את ברכות אביו, ומנגד הם עברו ליעקב שקיבל את: "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש".

וישאל השואל – מה באמת היה מונח בבכי של עשו? צער? הלא אתה בשבי היצר ואת כל העבירות עשית באותו יום? לזה אתה מצטער? מה הברכות בכלל היו צריכות לעניין אותך?

כותב ר' חיים  זייציק' בספרו אור חדש פשט נפלא – בהקדים דברי הילקוט שמעוני (רמז קטו) וכן בתנא דבי אליהו רבה (פכ"ד): "ג' דמעות הוריד עשו, אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד נסתלקה בתוך עינו. ובשכר זה נתנו לו הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם", "והיא האכילתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, אמרו ישראל עשו הרשע על שהוריד ג' דמעות נתמלא רחמים עליו, אנו שדמעותינו תדירים ביום ובלילה כלחם, על אחת כמה וכמה, שנא' היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, אמר דוד אל דמעתי אל תחרש".

יש דמעות כנות מלב אמיתי בהצטער צער גדול על אותו רגע ממש, ויש דמעות שהם תדירות!

וממשיך הרב:

"מעם ישראל דורשים שדמעותן תהיינה טהורות וזכות, סופרים ומונים כל דמעה ודמעה אם היא יוצאת ממקור נאמן, מלב  טהור ומלווה במעשים, מתוך הסכמה חזקה לשוב אליו עד שהיודע תעלומות יעיד עליו שלא ישוב עוד לסכלה. ואילו דמעה של עשו היא חשובה ומקובלת ופועלת את פעולתה ורשומה בשמים, גם אם היא אינה טהורה, כי לפי מדריגת רשעתו ואכזריות ליבו הקשה כאבן, הרי די ומספיק שהוא בוכה ומוריד דמעה על דבר רוחני, ולפי מדרגתו הרי זה טוב ויפה לו, אבל אצל עם ה' המדקדקים יותר, דמעותיהם צריכים להיות טהורות בלי שום פנימה וכתם".

עשו שהיה כנה על הדבר הרוחני הזה זכה למה שזכה, אנו עם ה' צריכים להיות מדקדקים, ואם צריך לעשות איזה ענין עושים, כי הטיפות שיורדות לנו מהפנים שוות מיליונים, כי עם צדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה, ולא בכדי נבחרנו להיות עם ה', הנמצאים תדיר תחת כנפיו…

אז פעם הבאה אם יתפוס אותכם, איזה שהוא צער קטן על משהו מסוים תזכור שאם תצטער באמת על הדבר ואפילו תזיל דמעה ותפנה את ידיך לקב"ה, מובטח לך שהכל יסתדר!!!.

כי "שערי דמעה לא ננעלו, בפני אלה שבאמת רוצים"…

סיפר עובדא נפלאה המגיד הירושלמי ר' שלום שבדרון זצוק"ל (להגיד – חומש המגידים, בראשית עמוד 198):

"בתקופת נערותו בלומז'ה, התגורר בעיר יהודי ששמו החל לפניו כקמצן. אותו קמצן היה עשיר גדול, אך עד כדי כך הגיע קמצנותו שלבושו היה קרוע, והתהלך במלבושי סחבות כלבוש עניי העיר.

ובעיר סיפרו עליו כך:

כשבתו הגיעה לפרקה הוא חיפש לה "בעל תלמיד חכם מופלג" כלשונו. חיטט בין ספסלי הישיבה במטרה להשיג את החתן הנכסף – בחור תלמיד חכם. באחד החיפושים הוא גילה לפלוני ממכריו שסיבת התעקשותו על שידוך חשוב כל כך: "שבדרך כלל בחורי ישיבה הם עניים, ואם הוא יהיה – גם עני וגם תלמיד חכם אמיתי – בוודאי שלא ידרוש ממני רבות, לא לפניה ולא לאחריה – לא לפני החתונה כנדוניה ולא אח"כ בחיי היום יום"…

הוא מצא את הזיווג כרצונו. החתונה התקיימה בצניעות רבה, ככל החתונות באותן תקופות של הסתפקות במועט קל וחומר בחתונת ביתו של הקמצן הבזוי…

חלפו שנים מועטות וחתנו האברך, חלה בסתימת מעיים רח"ל, רופאי העיר לומז'ה לא מצאו לו מזור. הם התייעצו ביניהם והחליטו להורות לו ליסוע לוינה – שם קיימת אפשרות של ניתוח מעיים שביכולתו להציל את חייו. הניתוח היה כרוך בסכום כסף נכבד וכמובן שלאברך לא היה את הסכום הדרוש.

החתן, החולה עצמו, לא העז לבקש את הכסף מחותנו העשיר לכן, היו אחדים מעסקני הקהילות שניסו להיכנס לעובי הקורה, להשתדל לנקוש על לב השווער (החם) היקר, לבקש מהקמצן שישתתף בהוצאות.

הוא לא הסכים בשום אופן.

כשהימים חלפו וידיו הקמוצות לא החלו להיפתח, נרתם לענין גם הגאון ר' מאיר שמחה בעל ה"אור שמח" שהיה אז רב בלומז'ה. הוא הגיע לביתו ובהשתדלות נדירה "עבור חתנך האישי, חתנך שלך! החולה מאוד על סף המוות". אך ללא הועיל.

בסופו של דבר האברך תלמיד חכם – חתנו – נפטר. הסתלק לבית עולמו מתוך ייסורי המחלה.

רבותי, הלוויה של האברך הצעיר הייתה רבת משתתפים, והייתה לשיחת היום בלומז'ה תקופה ארוכה, לא רק בגלל עוצמת האסון, אלא דווקא בגלל משהו אחר:

השווער (החם) פסע בלוויה אחרי המיטה ובכה בדמעות שליש… המשתתפים הילכו לצידו פעורי פה. הוא בכה, בכה ללא הפוגות: מהכסף הוא לא יכול היה להיפרד, מהחתן היה קשה לו להיפרד, והוא בכה בכי תמרורים…

למה אתה בוכה, תשליך את הקמצנות ולא תזדקק לבכיות. אבל הוא לא יכול..

זה המסר של דמעות שלא שוות כלום, של דמעות ששבויות במלתעותיו של היצר, ולא מסוגלות להתנתק באופן מלא…

כי מה לעשות גם עשו בכה…

שנדע בעזרת השם לשלוט על רגשותינו תמיד בשביל לעשות נחת רוח ליוצרנו…

אמן ואמן!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

המאמר נכתב לרפואת: 

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

מו"א דוד בן שמחה הי"ו.

מ"א יפה בת זוהרה תחי'.