מדוע ליל הסדר מלא בעשיית מצוות: קרבן פסח, מצות, כוסות יין ועוד שלא כמו שאר חגי ומועדי השנה?

כל הציוויים של מצוות חג הפסח מהותם שני דברים הופכיים: להרגיש עני-באכילת המצה. להרגיש בן מלך- באכילת קרבן פסח ובאכילה בהסבה כבני מלכים.

החוויה בסיפור יציאת מצרים מדברת על היציאה מעבדות ועוני לחירות, אבל מה היא חירות, מה עושים עם חירות וכיצד עלינו לבחור להיות בני מלכים, זה כבר תלוי בנו.

הלשון החמישית 'והבאתי' איננה בכלל ארבע לשונות של גאולה, שהן מצד הקב"ה בעצמו אבל את הלשון החמישית שהיא סוף הגאולה הכניסה לארץ ישראל, על האדם להביא בעצמו, על ידי מעשיו ומצוותיו.

לכן נאמר בשפה המקראית על חג הפסח 'בעצם היום הזה' כפי שנאמר ביום הכיפורים 'בעצם היום הזה' ודרשו חז"ל 'עיצמו של יום מכפר'

כמו כן בחג הפסח, עיצומו של חג הפסח מוציא מעבדות לחירות, אבל בשביל להיות בני מלכים אנחנו צריכים לאכול את קרבן הפסח כבני מלכים ולאכול בהסבה כבני מלכים.

בחג הפסח מקבלים חירות מהקב"ה, אבל הוא גם מצווה עלינו להכנס לדמות של בני מלכים, וזה כבר תלוי בנו ובמעשינו.

גאולה מגיעה מהקב"ה כאירוע ניסי ובגילוי אלוהות בהופעה שלא כדרך הטבע כאן בעולם הזה. אבל להיות בני מלכים זהו כבר תלוי במעשינו.

הקב"ה מוציא אותנו מעבדות לחירות, אבל להיות כבני מלכים אנחנו מקיימים ועושים בעצמנו:

יתירה מכך; החירות בהגדרתה היא היכולות לקבל כמה שיותר החלטות עצמאיות. כאשר אדם יוצא מעבדות לחירות, יש לו ובו את היכולת לקבל את ההחלטה להיות מלך ולא להתנהג כמו עבד.

הקב"ה מוציא אותנו ממצרים ומעבדות מצרים, להיכנס לארץ ישראל ולהיות בן מלך הראוי לכך, תלוי בנו.