אני נהנית מאד לקרא את מאמריך ! גם בקטע הזה אני מעריכה את הכנות והרגישות.
אם זה היה קורה לי -נראה לי שהייתי נפגעת ואלו המחשבות שהיו עולות לי בראש:
למה היא מעוניינת שאביה ישלם ולא אני?
אם אביה משלם זה מוציא גם אותי ואת משפחתי מהארוע?כלומר,נהיה מוזמנים?
ואם לא-מדוע ?
אולי חוששת שתצטרך לשלם עבורי כשאצלי תהיה שמחה-והיא לא מעוניינת.
אולי האופן שבו אני מביאה איתי את הנדיבויות שלי-מרתיעה,מעצבנת,מחייבת,חונקת,מטרידה,מנדנדת וכ'ו
באופן כללי יש בעייתיות רבה בהצעות נדיבות כי הן מביאות איתן אכזבות נדיבות !

דברתי עם ביתי על הכתבה ושאלתי איך הייתה היא מגיבה והיא טענה שלא כל אחד מרגיש נח לקבל כזו מתנה גדולה שגם מצריכה טירחה רבה וגם הוצאה כספית-ואם אביה מוכן לשלם -זה עדיף לה מאשר להרגיש הכרת טובה כ'כ גדולה.
היא בטח לא חשבה שזה יגרום לפגיעה אלא להקלה.

תודה לכולן על התגובה והלייק..
לנאווה, נכון מאוד, לכן כדאי להיות איתם בקשר לפחות פעם בשבוע. לצלצל, לבקש מתכון, להתייעץ ולשמוע חוויות מהעבר..
פשוט להראות להם שנחוץ לנו לשמוע אותם..
למגיבה, בשבילי נדיבות היא מעלה מאוד גדולה וחשובה שכדאי להעצים אותה ולא לחשוש כלל.
מאכזבות למדתי שבמילה אכזבה מסתתר השורש כזב, כלומר בציפיה היה משהו לא מספיק כנה לכן התאכזבנו.
שווה מחדש בכל יום לנסות להיות נדיב..
לחני, נכון..
למגיבה 4, חשיבה מעניינת..
למתרשמת, אסטרטביות מבחינתי זה לא להתקפל ולוותר לשטן שאוהב לסכסך..
סוף דבר:
האבא הנדיב קיבל על עצמו לממן רק את ליל שבת ולי גלגל הקב"ה את הזכות לבשל את סעודת השבת ביום..
תודה לך ה' יתברך שאתה מאפשר לי להיות בצד הנותן ושהעולם נחוץ לי עדיין..
צריך לזכור : אנחנו רק צינור לשפע!!!