מחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה קובע כי המבנה החברתי של הרשות עשוי להשפיע על הצבעה או הימנעות מהצבעה בבחירות. שיעורי ההשתתפות בבחירות בקרב יישובים בעלי צביון חרדי: אלעד 83%, ביתר עילית 76%, מודיעין עילית 87%

אחת השאלות המסקרנות במערכת הבחירות הקרובה היא מספרם של האזרחים שיטריחו עצמם לקלפי ביום שלישי הקרוב, שכן מאז שלהי שנות ה-90 המגמה הכללית היא של ירידה מפורשת בשיעורי ההשתתפות בבחירות. ירידה זו מבטאת את יחסם של האזרחים למערכת הפוליטית ובמידה לא מבוטלת את ירידת קרנה של הפוליטיקה ושל הפוליטיקאים בקרב האזרחים. את אותה ירידה בשיעורי ההשתתפות ניתן לזהות בברור במספרים: אם עד שנת 1999 עמד שיעור ההשתתפות הממוצע בישראל על 80%, הרי שבמערכות הבחירות של 2003, 2006 ו-2009 ירד שיעור זה ל-64.5% בלבד. בהשוואה למה שהכרנו, הרי שמדובר בציון שלילי לדמוקרטיה הישראלית.

שאלה לא פחות מעניינת היא מה יהיו שיעורי ההצבעה בבחירות הקרובות לפי הקלפיות הפרוסות בישובים. שכן כאשר אנו בוחנים את היחס שבין מספר המצביעים שפקדו את הקלפיות בבחירות 2009 לבין מספר בעלי זכות הבחירה בכל אחד מהיישובים בישראל מצטיירת תמונה מגוונת למדי: בחלק מהם נרשמו שיעורי השתתפות גבוהים בבחירות הכלליות ביחס לשיעור ההשתתפות הארצי (65%), ומנגד ביישובים אחרים נרשמו שיעורים נמוכים מאוד של שיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת ביחס לשיעור הארצי. כך לדוגמא, במודיעין מכבים-רעות הגיעו 76% מבעלי זכות הבחירה להצביע, כלומר 11% יותר משיעור ההשתתפות הארצי, בעוד שבנתניה הגיעו 55% מבעלי זכות הבחירה להצביע, כלומר 10% פחות משיעור ההשתתפות הארצי.

בחינה מעמיקה של שיעורי ההשתתפות בבחירות לכנסת לפי הישובים מעלה את הנתונים הבאים, והקורא ישפוט מהו המכנה המשותף לרשימת הבאה (המופיעה לפי סדר הא"ב): אילת (40%), בית שאן (56%), דימונה (48%), טבריה (51%), ירוחם (56%), נצרת עילית (54%), עפולה (56%), ערד (54%), צפת (55%), קצרין (56%), קרית שמונה (52%) ושדרות (53%). מה שמפתיע עוד יותר הוא שברובם הניכר של רשימת הישובים הזו היו שיעורי ההשתתפות ההיסטוריים גבוהים בהרבה, אף מעבר ל-80% בחלק מהמקרים. מצידו השני של המתרס אנו מוצאים את רשימת הישובים הבאה: אורנית (75%), אלעד (83%), ביתר עילית (76%), הוד השרון (72%), הר אדר (80%), זכרון יעקב (72%), כוכב יאיר (75%), מודיעין מכבים-רעות (76%), מודיעין עילית (87%), קדומים (82%), שוהם (79%) ורמת ישי (83%). מה ניתן ללמוד מרשימה (חלקית) זו ועל מה מעידים המספרים?

מניתוח דפוסי ההשתתפות בבחירות ברמת היישוב עולות אפוא שתי מסקנות עיקריות: המסקנה הראשונה, קיומו של קשר ברור בין מיקומו הגיאוגרפי של היישוב לבין שיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת. תושבי הישובים הממוקמים במרכז הארץ או הסמוכים למרכז נוטים להצביע יותר מאשר תושבים ביישובי הפריפריה. המסקנה השנייה, מעבר לקונטקסט הגיאוגרפי, היא שמצבה הכלכלי של הרשות והמבנה החברתי שלה עשויים להשפיע על ההגעה או ההימנעות מהצבעה בבחירות. בהקשר זה מעניין לראות כי רבים מקרב היישובים שרשמו שיעורי השתתפות גבוהים הם יישובים בעלי הצביון הדתי.

הימנעות מהשתתפות בבחירות היא תופעה מדאיגה וסיבות רבות לה: ירידה בעניין שהאזרח מגלה בפוליטיקה, ירידה באמון הציבור במוסדות הפוליטיים, אכזבה מהפוליטיקה ואף סלידה ממנה. תחושות אלה מקבלות ביטוי בסקרי דעת קהל רבים הבוחנים את הנושאים הללו.

השוני הרב במדינת ישראל בין הפריפריה למרכז נובע לא רק מהמרחק הגיאוגרפי אלא גם מפערים חברתיים, פערים גדולים בהכנסות, פערים ברמת ההשכלה ועוד. לכך יש להוסיף הסברים תרבותיים של תחושות קיפוח וניכור הרווחות ביישובי הפריפריה. התוצאה היא הימנעות רחבת ממדים מהשתתפות בבחירות. העובדה שלא מדובר ברשויות פריפריאליות בודדות אלא בתופעה מקיפה מעלה את הצורך בחיפוש אחר דרכים שיעודדו את השתתפותם של תושבי הישובים הללו. לנוכח זאת ניתן לחשוב על פתרונות שמטרתם להגביר את המודעות לחשיבות ההשתתפות בבחירות במערכת החינוך, להגדיל את הפרסומים בנושא זה לקראת בחירות ולהפנות מענקים ותמיכה ממשלתית לפרויקטים שיסייעו לקירוב הפריפריה למרכז. בטווח הארוך השקעה זו תסייע לשרש תחושות ניכור וקיפוח ותגביר את אמון הציבור במוסדות. יש לקוות כי היא אף תוביל להגדלת שיעורי ההשתתפות בבחירות.