ב"ה

זה כלל לא בשליטתם של החכי"ם החרדים. יש אקסיומה לא נכונה שקובעת היועצת המשפטית

ואם יפריכו אותה אולי יהיה קצת יותר איזונים

בניגוד לקביעת היועצת המשפטית שיש חוק שמחייב גיוס חרדים. אין חוק כזה. והנה ההסבר למי שקצת מעמיק ולא שטחי:

סעיף 4 לחוק יסוד : הצבא קובע כי "החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבעו בחוק או מכוחו". בפועל, המקור המשפטי הנורמטיבי הקבוע בחוק לעניין גיוס, נמצא בסעיף 13 חוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, בו נקבע כי: "פוקד רשאי, בצו, לקרוא – (1) ליוצא-צבא, גבר … להתייצב, תוך התקופות הנזכרות בסעיף 20, לשירות סדיר במקום ובזמן שקבע בצו הפוקד, או מי שהוא הסמיך לכך, ואותו יוצא-צבא חייב להתייצב כאמור."

כך גם ביחס להליכים המקדימים לחיול, נקבעו קודם לכן בחוק, בלשון "פוקד רשאי", לעניין הסדרתם.

מלבד האמור, אין מקור משפטי נורמטיבי אחד המקנה סמכות לגיוס מלש"ב, וממילא אין בנמצא מקור משפטי נורמטיבי המחיל חובה כללית לגיוס אזרחים מלש"ב.

ישנו מקור כללי מכוחו המדינה מחוייבת להסדיר גוף צבאי אשר יבטיח את ביטחון ושלום אזרחיה, כדלהלן:

במדינת ישראל מעוגנת החובה להגנה על חיי אדם, בסעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע:

סעיף 4: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".

יושם לב, שגם סעיף 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו זה איננו קובע כיצד המדינה מחוייבת להגן על שלום אזרחיה, אם בדרך מיסוד צבא התנדבותי או מיסוד צבא על ידי גיוס חובה.

על רקע האמור, יש להביא לבחינה את טענת הפגיעה בשוויון, תוך שימוש בשקילת מספר מאזנים, ותוך בחינת מוצא חוקי העונה על דרישות הגנת ושלום האזרחים, באופן מידתי שאיננו פוגע בציבור בני הישיבות באמונתם ואורח חייהם.

ראשית לא ייתכן לערוך דיון בעניין שוויון בנטל, כאשר מעולם לא הוצגו מכלול הנתונים הרלוואנטית המשליכים באופן ישיר על שאלת השויווניות, וביניהם:

א. מספר הלא מתגייסים כלל בקרב הציבור הכללי (כבר עתה יצויין לדוגמא, כי 10% מהציבור היהודי הכללי לא מתגייסים על רקע סעיף נפשי במלבד מלבד עילות אחרות).

ב. מספר הלא מתגייסים שירות מלא, ובדיקת הממוצעים של גיוס בפועל בקרב הציבור הכללי.

ג. איגום כלל הטבות בכסף ושווה כסף אותם מקבל כל מתגייס במהלך גיוסו ולאחריו.

ד. הואיל ומבחן ההשוואתיות נמדד בין הציבור החרדי לבין שאר כלל אזרחי המדינה, יש להביא בשקלול הלא מתגייסים את הציבור הערבי, תוך הדגשת העובדה כי אינם משרתים גם כל שירות אחר שאיננו בטחוני ושאיננו נוגד את מצפונם ולא מעמיד אותם בפני ברירת מחדל לפעול כנגד בני עמם.

ה. כפי שיפורט (כאמור באופן מדגמי ולא ממצה) נראה כי עבור כל חודש שירות מתוגמל כל חייל בשיעור המשתווה למשכורת. לצורך בחינת גובה משכורת ממוצעת בצה"ל ובמהשך להשוואה לממוצע בצבאות אחרים כמו צבא ארה"ב, יש לשקלל בתחשיב הממוצע גם את משכורות אנשי מילואים ואנשי צבא הקבע. לכן יש להעמיד דרישה מהמדינה להצגת נתונים בכל הנוגע למספר משרתי הקבע, חיילי מילואים ואופן תמלוגם, עם מספרים מפורטים.

ו. לצורך בחינת הטענה בדבר הצורך בתגבור כח אדם לצה"ל. יש לדרוש מהמדינה להציג בדוח מפורט את צרכי הצבא בכל הנוגע למשאבי כח אדם לפי פילוחים מפורטים, תוך השוואתם למשאבי כח אדם העומדים בשירות צבאות מודרניים מערבים. כאשר על פי ההערכה של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים (ראו: "ארבעים ושש שנים להחלטה להאריך את השירות הצבאי לגברים לשלוש שנים", באתר "ישראל – הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה): משרתים בצבא בסך הכול – 176,500 חיילים ועוד 445,000 חיילי מילואים.

[לשם השוואה, הצבא הבריטי נכון לאפריל 2021, כולל כ-82,230 חיילים בשירות סדיר וכ-30,040 חיילי מילואים. צבא זה המשרת את אחת המעצמות היותר נחשבות בעולם, מספיק בכדי לתת מענה למכלול האינטרסים הבטחוניים של בריטניה כמעצה, כאשר יחידותיו פרושות באזורי לחימה רבים ברחבי העולם, בין אם ככוחות לוחמים ובין אם כחלק מכוחות שמירת השלום של האו"ם.

צבא צרפת – כוחותיה הם הגדולים ביותר באירופה ומדורגים במקום השישי בעולם. בכוחות המזוינים של צרפת משרתים כ־205,000 חיילים בשרות פעיל (114,500 בצבא, 35,000 בחיל הים, 40,500 בחיל אוויר, 15,000 אחרים, כמו צוותים משותפים, שירות רפואי וכו') וכ־100,000 בז'נדרמריה לאומית. (EUROPE :: FRANCE, The World Factbook, ‏24 לנובמבר 2020 (באנגלית))]