לפני מספר שנים הלכתי עם רעייתי באחד משדרות הרחובות המלאים באנשים בירושלים עיר הקודש..

ירושלים עצמה, ידועה כעיר רבגונית, בכל שכונה גרים יהודים מכל גווני הקשת, בין אם זה בשכונות הקרובות ובין אם זה בשכונות היותר מרוחקות וכדו', אז ככה ללכת בערבו של יום בשדרה סואנת אם חנויות פתוחות וכדו', זה לא דבר של מה בכך..

ובאמצע הדרך, כמו בעוד הרבה מקומות בארצנו הקטנטונת, נשבנו בקסמיה של גיטרה שפרטה על נימים עדינים, ומילאה במין רוגע את כל החנויות שהיו פתוחות לצידה.

אוירה קסומה לעילא ולעילא..

אך לצד הגיטרה, נראה שהמנגן פתח את נרתיקו וכל אחד שעובר שם כמה שקלים בודדים ופונה להמשיך בדרכו.

שמתי גם אני 2 שקלים והמשכנו הלאה, תוך כדי שאני מפטיר לפניו: "אתה מנגן מאוד יפה, יישר כח"!!!

ועלתה בי מחשבה:

"יש שני סוגי אנשים שישימו למנגן כמה שקלים, אחד ישים שני שקלים וימשיך הלאה, ואילו רעהו יפטיר בברכת יישר כח, מה שיעשה למנגן שגם ככה צריך כמה שקלים כדי מחייתו, יעשה לו טוב על הלב והנשמה..

ואם כן, אז מה יותר טוב?

ברכת יישר כח לאיש שהוא לכאורה "פחות דרגה", או צדקה פשוטה?

את התשובה לזה נמצא יחד בפרשת השבוע שלנו..

הבה ונראה:

"וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו" (ז,י).

ופירש רש"י הקדוש: "בלולה בשמן זה מנחת נדבה, וחרבה זה מנחת חוטא".

ושואל הגאון הקדוש בעל ה"תפארת שלמה" מראדומסק זצוק"ל – מה בא רש"י ללמדנו ולרמוז לנו בזה?

ומתרץ וזה לשונו:

"להורות דרך הישרה על אהבת ישראל, לפי מה שכתוב בענין כח הכהנים, שהם צנורות השפע, אשר על ידיהם יורדין כל השפעות טובות מעולם העליון וכו.

וזה הרומז בכתוב, לבל יעלה ברוחם גם כן למנוע השפע מכל איש מבני ישראל החוטא ח"ו, ואיננו הולך בדרך הישרה, רק ירצו להוריק השפע להצדיקים והכשרים שבדור לבד, וזה שמרמז רש"י בדברי קדשו מנחה בלולה בשמן זה מנחת נדבה – הם הצדיקים המתנדבים בעם, ההולכים בחכמה ודעת, וזה בלולה "בשמן" אותיות "נשמה" – "שמן ה'". וחרבה וכו',  כי צריכין להיות להם אהבת ישראל, שכל אחד ואחד מבני ישראל יהיה בעיניו כאחיו ממש, כי על ידי זה זכה הכהן הגדול להיות משרת בקודש, כמו שנאמר והכהן הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו שכל אחד הוא אחיו ממש".

ולקח הוא נפלא ועצום – הקב"ה בא ואומר לצדיק לאהרן הכהן, נכון אתה אולי תאהב יותר להתחבר אל אנשים כמוך שהם במעלתך ובדרגתך, אך מצווה אני עליך "ליבך יהא פתוח" גם לאלה ש"חרבה", חרב עליהם עולמם, תרחם עליהם, תחבק אותם, בדור של היום אדם לא יודע מה יכול לעשות חיבוק אחד קטן ופשוט בתוספת "מילה טובה", זה יכול להחיות לב נדכאים ולרומם לבבות שבורים. 

בואו ותשמעו סיפור נפלא (מידות דיליה חלק ב' עמוד תתקמב') על הגאון בעל ה"דברי חיים" מצאנז ע"ה בענין:

"פעם נכנס למעונו אדם שהתמרמר בפניו כי ידו סגורה מלתת צדקה לעניים…

הציע לו הדברי חיים זצ"ל: תתחילו לעשן. והיה הדבר לפלא, מה הקשר בין עישון לנתינת צדקה?…

כעבור שנה החסיד חזר לדברי חיים זצ"ל. שאלו הרבי: נו… מה המצב איתך עכשיו?

ענה לו החסיד: "ב"ה התרפאתי מהמחלה"!!

"איך זה קרה"? שאלו הדברי חיים זצ"ל..

ענה החסיד לאחר שהתרגלתי בעישון, קרה פעם לילה אחד שהרגשתי כי חסרה לי סיגריה. לא נותרה לי ברירה עד שהסתובבתי בכפור בחוצות לתור אחרי סיגריה. עד שמצאתי אדם ברחוב, וניגשתי אליו בכדי לבקש ממנו את מבוקשי. ואמנם הוא נתן לי, אך מאותו רגע נפתחו ליבי וידי, כי חשתי על עצמי כיצד מרגיש אדם שחסר לו דבר מה, וכיצד משתפרת הרגשתו לאחר שהיטיבו לו. ומאז צער העניים והאביונים נוגע לליבי, ואני חש את השמחה הממלאת את ליבם כאשר הם מקבלים את מבוקשם".

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואתו השלמה והצלחתו של מורי ורבי עטרת ראשי 

ר' חיים שמעון פינטו שליט"א

בן הרבנית מדלן מזל טוב ע"ה

בתושח"י